השורשים מטפסים לגובה והטעם נשאר בלב: המסע שלי בחזרה אל סיר הלובייה של סבא וראש השנה העיראקי

השורשים מטפסים לגובה והטעם נשאר בלב: המסע שלי בחזרה אל סיר הלובייה של סבא וראש השנה העיראקי

יש ריח אחד שמעביר אותי ברגע אחד, כמו במכונת זמן, היישר אל המטבח העיראקי של פעם. לא מדובר בקובה או באורז האדום, לא מדובר הפעם בכעכים או בקעקעת תמר, אלא בירק אחד פשוט ועונתי.  אתם כבר מזהים? - בסיר הלובייה המדיף ניחוח ביתי שניצב בגאווה במרכז שולחן החג המשפחתי.

בימים שהיינו מגדלים את הלובייה בחצר 

כבר בחודשי הקיץ, הרבה לפני שהחגים דפקו על הדלת, החצר האחורית של סבא הפכה למעבדת טבע קטנה. הוא היה איש אדמה בכל רמ"ח איבריו, וגידול הלובייה היה פרוייקט הדגל שלו.

אני זוכר את עצמי ילד קטן, עומד לצדו בעיניים פעורות כשהוא הקים מבנים של מוטות עץ וחבלים לאורך הגדר.

"תראה איך היא מטפסת", היה אומר לי בחיוך רחב, ומניח את ידי הקטנה על האדמה הלחה. הוא היה משקה אותה מדי ערב במסירות אין-קץ, מדבר אל הצמחים כאילו היו ילדים נוספים שלו, ורואה איך הגבעולים הדקים מתפתלים, נמתחים כלפי מעלה ומתמלאים بترמיות ירוקות וארוכות.

השיא הגיע תמיד יום או יומיים לפני ערב ראש השנה.

סבא היה יוצא אל החצר עם סל קש גדול ומספריים קטנים, ואנחנו הילדים התחרנו מי ימצא את התרמיל השלם, הארוך והיפה ביותר. הקטיף הזה היה טקס של ממש.

הוא לימד אותנו לבחור תרמילי לובייה  -  רק את מה שמושלם, להודות על היבול, ולהביא אותו למטבח שבו סבתא כבר חיכתה עם סירים ענקיים. על שולחן החג של העיראקים,

הלובייה אינה סתם עוד תוספת; היא חלק מברכות הסימנים, סמל לשפע ולרצון ש"ירבו זכויותינו". כשהיינו מתיישבים לארוחת החג, ותבשיל הלובייה העשיר הועבר מיד ליד, הרגשתי שאנחנו לא רק אוכלים אלא אוכלים היטב את ההיסטוריה והשורשים שלנו. סבא היה מסתכל עבינו מן הראש השולחן, העיניים שלו נוצצות מנחת, ויודע שהעבודה הקשה שלו בחצר הפכה למסורת שמחברת בינינו.

השנים חלפו, סבא וסבתא אינם עוד, אבל בכל שנה כשמגיע אלול, אני מוצא את עצמי נכנס לחנות הירקות השכונתית, מחפש את אותו הקסם הירוק של הלוביה. כדי לבחור לובייה טרייה ואיכותית בדיוק כמו זו שסבא גידל, צריך להפעיל את החושים.

איך בוחרים לובייה

קודם כל, חפשו תרמילים מוצקים, מבריקים ובעלי צבע ירוק חי ואחיד – הימנעו מאלה שנראים חיוורים או מצהיבים. הדבר החשוב ביותר הוא המרקם: כשמכופפים תרמיל לובייה טרייה בין האצבעות, הוא צריך להישבר בקלות עם "קליק" פריך ומשמעותי, ולא להתכופף בגמישות רכה, סימן לכך שהוא כבר עבר זמנו. אם תפסתם תרמילים כאלה, אתם בדרך הבטוחה לשחזר את הטעם של פעם.