פרשת "לֶךְ-לְךָ" – יש דבר כזה D.N.A יהודי? | ניר אביעד

$(function(){})


תורת הגנום האנושי מכירה בעובדה שתכונות אופי ונטיות התנהגותיות הן תולדה לא רק השפעה חברתית וסביבתית, אלא גם של הורשה גנטית. השבת נתחיל להיפגש עם דמותו של האבא של כולנו, אברהם אבינו, היהודי הראשון. וכמו כל אבא, כך גם אברהם הוריש לנו משהו מתכונותיו, ועל כן חשוב שנדע מהו השורש שלנו שמשפיע על מהותנו ואופיינו ומאיזו באר אנו שואבים את כוחנו האישי והלאומי.

פרטי

פרשת "לֶךְ-לְךָ" – יש דבר כזה D.N.A יהודי? | ניר אביעד

בדורנו, בו השיח הפוסטמודרניסטי הרדוד השתלט על מחוזות רבים, גנאי הוא הדבר לומר שיש הבדלים בין בני האדם, והאמירה לפיה "כולם שווים" נחשבת מתקדמת ונאורה. האמת היא שונה, וכפי שכפי שיש הבדלים בין האברים בגוף האדם, כך גם יש הבדלים בין האומות. אין הדבר אומר חלילה שלאומה אחד יש זכויות עודפות, אלא שלכל אומה יש תפקיד ויעוד אחר שעליה לקיים במארג המופלא שברא הקב"ה.

מהי, אם כך, הייחודיות שלנו? איזה אוצרות אברהם שתל בנו?

1. לֶךְ-לְךָ – הייה שותף שלי בקידום ופיתוח העולם: 

בגיל 75 מקל נדודים הונח בידיו של אברהם והוא נצטווה לצאת לעבר יעד נעלם: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית י"ב, א').

לא לשווא נקרא שמו "אברהם העברי", שכן זו היא התכונה שאפיינה אותו - למרות שכל העולם עמד מן העבר האחד, הוא היה מוכן לשמוע לקול גדול ממנו, קול שדרש לצאת מאזור הנוחות וההרגל ולהתמסר למשימה אדירה – המשימה להתקדם ולגדול. אברהם התמסר להליכה בדרך. הטבע האנושי נמשך אל היעד, אל המטרה, אל התוצאה. אברהם הסכים להיות בדרך.

זוהי למעשה ההנחיה הבסיסית מאז ומעולם לכל יהודי. אין להסתפק במה שכבר עשינו ולהיכן שהגענו. הדבר הראשון שנדרש מאיתנו הוא ללכת, להתקדם, להתעלות. להיות יהודי פירושו לא לדרוך במקום ותמיד לנוע מן המקום שבו אתה נמצא למקום שבו אתה יכול להיות, וממה שאתה חושב על עצמך אל מימד עמוק יותר של מה שהנך באמת. להיות יהודי זה להיות עסוק בחיפוש תמידי לשיפור עצמי ולשיפור העולם.

עובדה פילאית היא שמקרב זוכי פרס הנובל בכל התחומים ולאורך כל השנים כמעט 30% היו יהודים, בעוד חלקינו מאוכלוסיית העולם הינו כרבע האחוז בלבד (כלומר יהודים זכו פי 120 מחלקם היחסי בעולם!!). נוסיף לכך את העובדה שיהודים תמיד היו ממובילי רוב המהפכות הפוליטיות, תרבותיות ומדעיות, והעובדה המוכרת לכולם שגם כיום אנחנו מוגדרים כ"סטארט-אפ-ניישן", כלומר אומת היי-טק שרוחשת וגועשת ניסיונות מדעיים שונים לפתח, לקדם, לחדש ולפרוץ דרך.
אינסוף מחקרים ניסו להבין את סוד כוחנו זה. האמת היא פשוטה. זה פשוט בגנים.

האמת היא שהקול שקורה לנו להתקדם בוער בתוך כל אחד מאיתנו, אבל בדרך הטבע אנו לא תמיד קשובים אליו. אנו נשאבים אל שיגרה של לחץ חברתי, ציפיות מהסובבים אותנו והרגלים ישנים שהוטבעו בתוכנו מילדות. בדיוק לשם כך מצווה הקב"ה את אברהם: "לך לך (אל עצמך) מארצך (מהארציות שלך) וממולדתך ומבית אביך". ובמילים שלנו - אל תקבל (או תדחה) באופן אוטומטי את ערכיה של החברה, מבלי לבחון באופן יסודי את ערכם ומהותם. קורה לא אחת לאנשים שהם מוצאים עצמם בנסיבות חיים מורכבות ותוהים בינם ובין עצמם "איך הגעתי לכאן"? או "איפה טעיתי בדרך?". כל אלה הם תולדות של חוסר תשומת לב להרגלים, לדפוסי חשיבה ולעולם הרגשי שלנו.

יש שמשתיקים את הקול של הנשמה באומרם: "אין לי זמן", "אני טרוד מידי בענייני פרנסה/בריאות/משפחה" או "אני כבר מבוגר מדי", אבל זו טעות מרה ו"טריק" של היצר הרע שינסה לספר לנו כל סיפור אפשרי כדי למנוע מאתנו להתחיל במלאכת בירור האמת. אם אברהם הצליח בגיל 75 גם אנחנו יכולים.

2. "בדלנות" ו"גזענות" שכולן אכפתיות ואהבה:
במבט ראשון תיאורי התורה על מעלת העם היהודי ("עם סגולה" ו"אור לגויים"), המלווים בציווים הלכתיים ברורים המורים להתבדל ולהתרחק מהגויים, יכולים להתפרש כהתנשאות או חלילה כגזענות. להבדיל מדתות אחרות, היהדות מעולם לא ניסתה לספח אליה עמים נוספים, ואף מתייחסת אל הרוצים להתקרב אליה בחשדנות ובהסתייגות רבה.

קריאת הפרשה הנוכחית והפרשות הקרובות מלמדת אותנו על סוג ה"גזענות" המקורית של היהדות - גזענות שניתן רק להצטער שעוד עמים נוספים לא בחרו לסגל אותה לעצמם. מה היה הדבר הראשון שמסופר לנו שאברהם עשה לאחר שהובטח לו שמזרעו יצא עם קדוש, נבדל ומיוחד? באיזו דרך הוא בחר לבטא את "העליונות" שלו על פני שאר העמים? התשובה היא שהוא רץ לקבל אורחים ולהנעים להם את זמנם ככל הניתן. מי היו אותם אורחים? הם לא היו מ"אנשי שלומינו", לא רבנים גדולים וגם לא שכנים או מכרים. מתואר שאותם אורחים היו עובדי עבודה זרה גסים, אשר לעגו לאמונותיו "התפלות" והמוזרות. אותם אורחים זכו בצל קורתו לסעוד מכל טוב, ונהנו ממאור פנים ואהבה כנה.

אולם לא די בכך, בהמשך אותה "בדלנות" יהודית הביאה את אברהם להתייצב לא פחות מאשר כנגד הקב"ה ולנסות לשכנעו לבטל את גזירת השמד שנגזרה על הערים החוטאות סדום ועמורה. באותן הערים חיו, כידוע, אנשים שבאופי חייהם היו האנטיתזה הגמורה לכל מה שאברהם האמין וניסה לחנך אליו. מדובר היה בחברה אכזרית, גאה וחומרית, אשר האגואיזם הפרטי היה בה לסמל. ולמרות כל זאת, אברהם מתחנן מכל ליבו למחילה כלפי אותם רשעים.

מדוע זה כך? מדוע היה חשוב לאברהם שלכל אדם יהיה טוב גם אם הוא מאמין ומתנהג לגמרי הפוך ממנו? התשובה היא שזוהי בדיוק אותה "גזענות" ו"בדלנות" של העם היהודי עליה מדברת התורה – דווקא השונות שלנו נועדה כדי שנאחד סביבנו את שאר האומות ונהווה דוגמא להשפעה, לנתינה ולאכפתיות.

אנחנו כצאצאיו קיבלנו בירושה את היכולת (ואף החובה) להיות שלוחיו של הקב"ה בעולם בהפצת הטוב, האמת, השמחה והאהבה שבתורתו. התפקיד שלנו מתוקף צורת חיינו ומעשינו הטובים הוא להראות לכל העמים דוגמא חיה למציאות השם בעולם. בפועל, ההלכה מורה לנו להתבדל מאומות העולם בתחומים שונים כדי לשמור על ההומוגניות שלנו שנפרדת ושונה, אולם לא מתוך הגישה הלאומנית הנמוכה של "אנחנו שונים מכם כי אנחנו טובים יותר", אלא מתוך לאומיות בריאה שיודעת ש"אנחנו שונים מכם, אבל רק משום שקיבלנו תפקיד שונה וההתבדלות עוזרת לנו לבצע אותו". לצערנו לא תמיד אנחנו מתנהגים כעם הנבחר ולא אחת מתגלה דווקא פרצופו של ה"ישראלי המכוער", אולם בכל העולם ידוע שברוב המקרים נהיה הראשונים להגיש עזרה ויד מושטת ונתבלט באכפתיות לחלשים ולזקוקים לסיוע.

להבדיל מהגרמנים שטענו שהם בעלי "דם כחול" ובשל כך בעלי זכויות עודפות, השוני שלנו מחייב אותנו ליותר חובות כלפי שאר העולם מאשר לזכויות. תפקידנו להביא אל העולם אופטימיות ושמחה, ולא הרס וחורבן. "ממלכת כוהנים" פירושו ממלכת משרתים, משרתים של הטוב. זה תפקיד מחייב, אבל עם אבא שכזה זה בהחלט אפשרי...

שבת שלום, ניר אביעד

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה