אשליה של פירוז: המלכודת המובנית  ב"מפת הדרכים" לעזה 

מתווה "מפת הדרכים" בן 15 הסעיפים, שנחשף על ידי מועצת השלום האמריקאית, מוצג כניסיון להעביר את רצועת עזה מהפסקת אש זמנית לשלב ניהולי חדש המושתת על העיקרון המוצהר של "רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד".

במסגרת רכיבי ההסכם, מתוכננת הקמת "וועדה לאומית לניהול עזה" שתופקד על הניהול האזרחי והביטחוני, בצד פיקוח של כוח מייצב בינלאומי בפיקוד גנרל אמריקאי. מנגד, המסמך מטיל על ישראל סדרה של התחייבויות מיידיות ומוגדרות: הפסקה מוחלטת של הפעילות הצבאית והחיסולים הממוקדים, נסיגה מלאה לקו הצהוב המקורי (שמשמעותה ויתור על פרימטר ביטחוני נרחב), והרחבה דרמטית של הסיוע ההומניטרי להיקף של לפחות 600 משאיות ביום, כולל 50 משאיות .דלק, פתיחת מעבר רפיח, ושיקום תשתיות מים, חשמל, מאפיות ובתי חולים.

בחינת סדר הפעולות ואופן הגדרת הצעדים מצביעה על אסימטריה מובנית ועל כשל מרכזי בלוח הזמנים. בעוד הוויתורים וההתחייבויות מצד ישראל נדרשים להיכנס לתוקף במועד מיידי, תהליך פירוק הנשק והגדרת לוחות הזמנים של חמאס נדחים למו"מ נפרד בן 14 ימים בלבד. בפרק זמן זה אמורים הצדדים להגדיר מהו נשק כבד, כיצד יושבתו המנהרות וכיצד ייבדק היעדר הטרור בשטח. לכאורה ניתן להסיק כי מתכונת זו מעניקה לחמאס אורך נשימה, הפסקת אש מובטחת והצפת הרצועה בציוד ומשאבים, עוד בטרם הוסגר או הושבת נשק צבאי יחיד

מניתוח הניסוחים המעורפלים בהסכם עולה פער מסוכן בין הצהרות על פירוז לבין היישום בפועל. המסמך אינו דורש את השמדת הנשק או הוצאתו אל מחוץ לתחומי הרצועה, אלא משתמש במונח "decommissioning" – שמשמעותו נטרול או אחסנה בלבד תחת פיקוח פלסטיני. נוסף על כך, חוסר ההסכמה בנוגע להשארת נשק קל ורובי קלצ'ניקוב (ואף נסיונות להגדיר טילי RPG כנשק אישי), לצד היעדר דרישה להגליית בכירי חמאס והכוונה לשלב את אנשי ה"ביטחון הכללי" במנגנוני המשטרה האזרחית לאחר "סינון", מתווים מסלול מובהק להחלת "מודל חיזבאללה". מתברר כי חמאס יוכל לפנות את קדמת הבמה הרשמית, אך לשמר תשתיות ושליטה אפקטיבית בשטח, מתוך נכונות לשלוף את האמל"ח המוסתר ברגע שבו ייצרו התנאים לכך.

זאת ועוד, עיון בהערכות קהילת המודיעין הישראלית חושף סכנה נוספת הטמונה בפער שבין הנחות היסוד של המתווה לבין המציאות הביטחונית. בעוד מועצת השלום בונה מנגנון המבוסס על הדדיות ופיקוח בינלאומי, מעריכים גורמי המודיעין כי חמאס לא נטש את יעדיו האסטרטגיים ואף רואה באירועי השבעה באוקטובר הישג שניתן לחזור עליו בעתיד. הסתמכות על כוח בינלאומי חסר סמכויות כפייה צבאיות, שעלול לדרוש תהליכי אישור בירוקרטיים מורכבים לכל פעולה סיכולית, עשויה לכבול את ידיו של צה"ל ולמנוע תגובה מהירה ומנעת מול הפרות צפויות.

המסקנה המתבקשת מניתוח המתווה היא ש"מפת הדרכים" במתכונתה המוצעת מעמידה את ישראל בפני מלכוד אסטרטגי ומדיני. לצד הזיקה המוצהרת של ההסכם לנתיב מדיני המוביל למדינה פלסטינית – יעד המנוגד לעמדתה הרשמית של ממשלת ישראל – נוצר פוטנציאל התנגשות ישיר מול הממשל האמריקאי. ללא הגזמה ובעין מפוקחת, עולה כי הוויתור על פירוז מוחלט ומוכח מראש, בשילוב התלות במנגנונים אזרחיים חלשים, אינם מהווים פירוז אמת אלא הימור עתיר סיכונים, אשר  עלול לאפשר לארגון טרור לשקם את כוחו מתחת לרדאר ולהחזיר את האזור לנקודת ההתחלה  בתנאים נחותים בהרבה עבור ישראל