דרמה בוושינגטון ודאגה בירושלים: מה יש בהסכם ה"זמני" המתגבש בין ארצות הברית לאיראן ומה אין...

דרמה בוושינגטון ודאגה בירושלים:

מה יש בהסכם ה"זמני" המתגבש בין ארצות הברית לאיראן ומה אין...

מאת: אבי בן דוד. (בסיוע ג'מיניי)

## המתווה המתגבש: מניעת מלחמה כוללת תמורת הסרת המצור. 

המשא ומתן הקדחתני והמפותל שניהלו המשלחות של ארצות הברית ואיראן באיסלמאבאד, תחת תיווך פקיסטני הדוק, הגיע ביממה האחרונה לידי סיכום עקרוני על מתווה הסדר. ראש ממשלת פקיסטן, שהבאז שריף, הודיע באופן רשמי כי הושג נוסח סופי ומוסכם למזכר הבנות (MOU), וכי שני הצדדים עובדים על השלמת הצעדים הבאים. נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, אישר את קיומו של מזכר ההבנות החזק, לדבריו, וציין כי הוא צפוי להיחתם סופית בימים הקרובים.

חייבים להדגיש כי ההסכם המתגבש כעת רחוק עדיין אף מן הסכם הגרעין ההיסטורי (JCPOA) שנחתם בתקופת הנשיא ברק אובאמה בשנת 2015, ממנו פרש טראמפ עצמו בקדנציה הראשונה שלו.(ב"עידוד" נתניהו...)   בעוד שהסכם אובאמה היה הסכם רב-צדדי, מקיף וארוך טווח שנחתם עם שש המעצמות (P5+1) וכלל ספר חוקים ופיקוח נוקשה ומפורט של סאב"א מיומו הראשון, מתווה טראמפ הנוכחי מוגדר כמזכר הבנות דו-צדדי, מהיר וחלקי, המתמקד קודם כל בהפסקת אש ופתיחת המיצרים  ומותיר את הסוגיות המורכבות להמשך.

ומה יוסכם בהמשך? נחיה ונראה ורק אז נוכל לערוך השוואה מלאה. (ראו הרחבה בנושא בהמשך) 

נשוב לימינו אנו: המתווה החדש מבוסס על נוסחה דו-שלבית שתכליתה המיידית היא עצירת פעולות האיבה שהתלקחו בחודשים האחרונים:

* *סיום פעולות האיבה והסרת המצור:*

ארצות הברית מתחייבת להסיר באופן מיידי את המצור הימי שהטילה על הנמלים האיראניים. מנגד, איראן מתחייבת להפסקת אש ממושכת למשך לפחות 60 ימים, הכוללת גם את זירת לבנון, וכן לפתיחה מלאה ובטוחה של מצר הורמוז לתנועת מיכליות נפט ומסחר בינלאומי. שרשרת התקפות כטב"מים איראניים במצר הורמוז שיורטו על ידי פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית (CENTCOM) רק בלילה האחרון, ממחישה את נפיצות המצב בשטח עד לחתימה הסופית.
* *סוגיית הגרעין ברמה המושגית:*

טראמפ הודה בפומבי כי ההסכם הנוכחי מטפל בסוגיית החומרים הגרעיניים של איראן ברמה ה"מושגית" בלבד. מזכר ההבנות כולל התחייבות איראנית רשמית שלא לפתח או להשיג נשק גרעיני, אך הוא אינו כולל בשלב זה מנגנונים מעשיים או פתרונות קונקרטיים לפירוק מאגרי האורניום המועשר. הנושאים הללו נדחו לסבבי משא ומתן עתידיים שיתקיימו במהלך תקופת הפסקת האש ובינתיים כל צד מציג גירסה משלו למה בכלל יהיה על סדר היום בנושא הגרעין.

* *הקלה בסנקציות והפשרת נכסים:*

בתמורה לעמידה של טהרן בתנאי הפסקת האש ופתיחת נתיבי השיט, ארצות הברית תאפשר הקלות ממוקדות בעיצומים הכלכליים ותניע מנגנון להפשרת נכסים וכספים איראניים קפואים ברחבי העולם, במטרה לאפשר לאיראן לשקם את כלכלתה הפגועה.

## סוגיית האורניום המועשר: מה הוסכם ואיפה נמצאות נקודות המחלוקת
הפרסומים האחרונים בכלי התקשורת הבינלאומיים חושפים תמונה מורכבת ורוויית סתירות בנוגע לגורל מאגרי האורניום המועשר של איראן. על פי דיווחים רשמיים מוושינגטון, כולל תדרוך של פקיד ממשל אמריקני בכיר, הנוסח המתגבש של מזכר ההבנות נועד "להוביל" בסופו של דבר להעברת מאגרי האורניום המועשר של איראן לידי ארצות הברית. המתווה המוצע על ידי האמריקנים קובע כי החומר הגרעיני המועשר ברמות הגבוהות ינוטרל או "יושמד בשטח" (On-site) תחת פיקוח בינלאומי, ולאחר מכן יוצא לחלוטין מתחומי איראן. וושינגטון מדגישה כי איראן לא תזכה להקלות קבועות בסנקציות או להפשרת כספים משמעותית לפני שתבצע בפועל את פירוק החומרים הללו.

מנגד, הצהרות המגיעות מטהרן מציגות קו נוקשה ומסמנות את גבולות הגזרה של המשטר האיראני. שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, הבהיר כי איראן עומדת על דרישתה שדילול או ניטרול האורניום המועשר יתבצעו אך ורק בתוך המדינה ובריבונותה, וכי היא שוללת לחלוטין את הוצאת החומר הגרעיני מגבולותיה. מקורות דיפלומטיים אישרו כי טראמפ נאלץ לקבל ברמת מזכר ההבנות העקרוני את התנאי שהחומר לא ייצא מיד מהמדינה, אלא ידולל תחת פיקוח של האו"ם רק במידה ויושג הסכם מקיף בהמשך.
בשלב הנוכחי, המשא ומתן הגיע להסכמות חלקיות בלבד: הדיונים עד כה התרכזו בניטרול האורניום המועשר לרמה של 60%, לצד הצעה להקפאת פעילות ההעשרה למשך 15 עד 20 שנה. עם זאת, המנגנון המדויק לביצוע – האם החומר יושמד ויוצא מהמדינה כפי שדורשת ארצות הברית, או שמא יישאר וידולל בתוך איראן כפי שדורשת טהרן – נותר אחת מנקודות המחלוקת הגדולות ביותר שנדחו לדיונים המורכבים שיתנהלו במהלך 60 ימי הפסקת האש.

## ההשפעות על מדינת ישראל וחששות מערכת הביטחון
בירושלים עוקבים בדאגה עמוקה אחר ההתפתחויות בוושינגטון ובאיסלמאבאד. בעוד שהפסקת אש אזורית עשויה להעניק שקט זמני, הדרגים הביטחוניים והמדיניים בישראל רואים במתווה ה"מושגי" סכנה חמורה ואסטרטגית לטווח הארוך. גורמים רשמיים בירושלים אף הבהירו כי ישראל אינה מכירה בהסכמות הללו ואינה רואה עצמה מחויבת להן.
החשש המרכזי בישראל הוא שטראמפ, ברצונו להציג הישג דיפלומטי מהיר ולמנוע מעורבות צבאית אמריקנית נרחבת, מעניק לאיראן לגיטימציה דה-פקטו לסטטוס שלה כמדינת סף גרעינית. מאחר שההסכם אינו כופה על איראן לוותר באופן מיידי ומוחלט על מאגרי האורניום שהעשירה לרמות הגבוהות, בישראל מזהירים כי המשטר בטהרן מרוויח זמן יקר, זוכה בהקלת סנקציות חיונית להצלת הכלכלה שלו, ונותר במרחק נגיעה מהפצצה בכל רגע שיבחר בעתיד. מעבר לכך, המתווה האמריקני-איראני אינו כולל מענה מחייב ועצירה מוחלטת של פעילות שלוחותיה של איראן בלבנון ובאזורים אחרים הסמוכים לגבולות ישראל, דבר שמותיר את חופש הפעולה הצבאי של צה"ל במוקדים אלו תחת סימן שאלה פוליטי מורכב, למרות הניסיונות האמריקניים להרגיע ולהדגיש כי זכותה של ישראל להגנה עצמית תישמר.

## חלק ב: פרשנות פוליטית והערכת השלכות
המציאות הדיפלומטית הנוכחית היא תוצר מובהק של אסטרטגיית "הלחץ המקסימלי בשילוב רצון לעסקה" שמאפיינת את הבית הלבן. דונלד טראמפ מתנהל מול איראן ברכבת הרים פומבית קלאסית: לילה אחד הוא מאיים להחזיר את איראן לתקופת האבן ומפציץ מתקני תשתית, וביום המחרת הוא מכריז על פריצת דרך היסטורית לחתימה על הסכם.
איראן, שנחבלה קשות מהמצור הימי ומהתקיפות האחרונות, הבינה כי טראמפ מוכן להפעיל כוח, אך זיהתה גם את נקודת התורפה שלו – חוסר הרצון המוחלט שלו להיגרר למלחמה ממושכת ויקרה במזרח התיכון. התוצאה היא פשרה שבה איראן מוותרת על החנק הכלכלי של מצר הורמוז ומספקת לטראמפ את ה"תמונה" שהוא צריך, בעוד היא שומרת על הנכס האסטרטגי החשוב לה מכל – היכולת הטכנולוגית הגרעינית שלה באתרי ההעשרה המבוצרים.

### ההשלכות הפוליטיות הפנימיות בארצות הברית ובישראל
*בזירה האמריקנית - המניעים של טראמפ:*
עבור הנשיא טראמפ, חתימה על הסכם כזה היא מנוף פוליטי אדיר המשרת את הבטחת הבחירות המרכזית שלו: סיום מלחמות בינלאומיות והחזרת היציבות לשווקים הכלכליים, ובפרט לשוק האנרגיה והנפט. הצגת "הסכם שלום" עם איראן, גם אם הוא חלקי וזמני בלבד, מאפשרת לו לטעון בפני בסיס הבוחרים שלו כי הגישה הכוחנית והבלתי צפויה שלו הניבה תוצאות שקודמיו בתפקיד לא הצליחו להשיג. הוא צפוי להדוף את ביקורת הנציגים הניצים במפלגה הרפובליקנית ובמערכת הביטחון האמריקנית, כפי שכבר החל לעשות סגנו ג'יי די ואנס, בטענה שמדובר בהסכם מבוסס ביצועים וכי שום כסף לא יועבר ללא תמורה מוחשית.

*בזירה הישראלית - המלכוד של נתניהו:*
ראש הממשלה בנימין נתניהו מוצא את עצמו במלכוד פוליטי ומדיני מורכב ביותר. לאורך השנים, נתניהו בנה את מעמדו הציבורי והבינלאומי כלוחם העקשן והבלתי מתפשר נגד כל הסכם גרעין מול איראן, תוך הפניית ביקורת חריפה וחזיתית נגד ממשל אובאמה בזמנו. אולם, להתייצב פומבית ובחריפות נגד דונלד טראמפ – מי שנחשב לבעל הברית הפוליטי הקרוב והחשוב ביותר שלו – זהו אירוע שונה לחלוטין, שטומן בחובו סיכון פוליטי פנימי וחיצוני כבד.
נתניהו ייאלץ לתמרן בעדינות קיצונית: מחד, לשדר לציבור בישראל ולמערכת הביטחון כי הוא אינו נותן יד להסכם חלש ושומר על זכותה של ישראל להגן על עצמה באופן עצמאי; מאידך, להימנע מעימות פומבי גלוי ומנוכר עם טראמפ. לשכת ראש הממשלה כבר החלה בטקטיקה הזו, כאשר הוציאה הודעות המביעות הערכה למחויבותו של טראמפ לפירוק תוכנית הגרעין האיראנית, בניסיון לייצר מצג של תיאום מלא, למרות הפערים הברורים בשטח והחשש הכבד בדרגים המקצועיים בירושלים.

## בין 2015 ל-2026: מהפך תפיסתי וההבדלים בין הסכם אובאמה למתווה טראמפ. 

ההסכם המתגבש כעת מציג תפיסת עולם שונה בתכלית מזו שהובילה להסכם הגרעין ההיסטורי (JCPOA) שנחתם בתקופת הנשיא ברק אובאמה בשנת 2015, ממנו פרש טראמפ עצמו בקדנציה הראשונה שלו. ההבדל הבסיסי ביותר טמון באופי ובמבנה הדיפלומטי: בעוד שהסכם אובאמה היה הסכם רב-צדדי, מקיף וארוך טווח שנחתם עם שש המעצמות (P5+1) וכלל ספר חוקים ופיקוח נוקשה ומפורט מיומו הראשון, מתווה טראמפ הנוכחי מוגדר כמזכר הבנות דו-צדדי, מהיר וחלקי, המתמקד קודם כל בהפסקת אש צבאית ובדחיית הסוגיות הטכניות המורכבות להמשך.

בסוגיית הטיפול באורניום המועשר, הפערים בין הגישות דרמטיים. הסכם הגרעין של 2015 קבע הגדרות מדויקות, כמותיות ונוקשות של מגבלות ההעשרה (עד לרמה של 3.67% בלבד), כפה דילול מיידי של מאגרים קיימים ופינוי חומרי גרעין מחוץ למדינה למשך שנים ארוכות. לעומת זאת, מזכר ההבנות של טראמפ לשנת 2026 כולל בשלב זה התחייבות הצהרתית ו"מושגית" בלבד מצד איראן שלא לפתח נשק גרעיני, מבלי לכפות מראש פתרון מעשי או ויתור מיידי על מאגרי ה-60% שכבר נצברו או על אתרי ההעשרה התת-קרקעיים המבוצרים.

נקודת השוני השלישית נוגעת להיקף הנושאים הכלולים בהסכמים. ממשל אובאמה בחר בזמנו להתרכז באופן כמעט בלעדי בתחום הצר של תוכנית הגרעין, מתוך הנחה שהסדרת הנושא תוביל ליציבות, תוך התעלמות מכוונת מתוכנית הטילים הבליסטיים ומהתוקפנות האזורית של איראן. מנגד, מתווה טראמפ הנוכחי קושר באופן ישיר ומיידי בין הגרעין לבין סוגיות ביטחון וצבא בוערות בשטח, ובראשן הבטחת חופש השיט הבינלאומי, פתיחת מצר הורמוז ועצירת העימותים הצבאיים הישירים וההתקפות ההדדיות באזור.