המהפך בצמרת גוש השינוי, איזנקוט דוהר קדימה להובלה.

 ואקום מנהיגותי לא מחזיק מים: המהפך בצמרת גוש השינוי

מאת: אבי בן דוד.

(בסיוע ג'מיניי בליקוט חומרים ופריסה ראשונית )

הקרב על הנהגת גוש השינוי הוכרע, והתמונה הפוליטית מדברת בעד עצמה: בוחרי המחנה מעדיפים את גדי איזנקוט כמועמד המוביל לראשות הממשלה. מי שמתעקש לראות במצב הנוכחי שוויון, נסמך על פאטה מורגנה בלבד. החיבור המשותף בין נפתלי בנט ליאיר לפיד רק ממסך את השחיקה העקבית של השניים, בעוד איזנקוט משתווה להם בעוצמתו האלקטורלית, מוביל במדדי ההתאמה הציבוריים, וסודק לחלוטין את התיאוריה לפיה "רק בנט יכול" להעביר קולות מהקואליציה לאופוזיציה.

התזוזה הדרמטית הזו אינה מקרית. היא תוצר ישיר של תחושת אכזבה עמוקה, כמעט ייאוש, בקרב מתנגדי נתניהו. במשך חודשים ארוכים נתפסה ההנהגה הנוכחית של האופוזיציה, ובראשה יאיר לפיד, כמי שמפגינה אוזלת יד וחוסר יכולת לייצר אלטרנטיבה שלטונית נשכנית וממוקדת. אל הוואקום הזה הצטרפה גם היעדרותו הממושכת של נפתלי בנט מהזירה הציבורית – שתיקה ארוכה שנועדה אולי לייצר געגוע, אך בפועל אפשרה לציבור להמשיך הלאה ולחפש עוגן יציב ומחויב יותר.
כאשר בנט חזר למגרש הפוליטי, הוא גילה מציאות חדשה שבה מחצית מבוחריו חושדים בכוונותיו. בניגוד ללפיד שאינו חשוד בכך כלל, בנט נתפס בעיני הציבור כמי שעלול לחבור שוב לבנימין נתניהו ביום שאחרי הבחירות. החשש המוצדק הזה מהתנזלות פוליטית וממניפולציות של סחיטת כהונת ראש ממשלה עם מספר מנדטים חד-ספרתי – תרגיל שלא יחזור על עצמו – מאיץ את בריחת המנדטים אל עבר מפלגת "ישר!" של איזנקוט.

### הממלכתיות, הסיפור האישי וההשלכות על המתלבטים מימין
אחד היתרונות המשמעותיים והעמוקים ביותר של איזנקוט, המבדל אותו מכל שאר השחקנים על המגרש, הוא הפרופיל הציבורי והאישי הייחודי שלו. כרמטכ"ל לשעבר, כאב שכול וכדוד שכול ששילם את המחיר הכבד והיקר ביותר במלחמה, הממד האנושי שלו מייצר רמת אמינות חסרת תקדים, כזו שטרם הוכתמה ברפש הפוליטי המוכר.
איזנקוט מביא איתו למגרש חבילה שלמה שהיא האנטי-תזה המוחלטת ל"דוגמנים" הפוליטיים ולפוליטיקת האינסטגרם המאוסה. דמותו העגלגלה והמתחבבת מקרינה אותנטיות של פעם, סוג של "נון-פוליטיקאי" שמדבר בגובה העיניים. הוא מרוקאי שמעולם לא עשה שימוש פוליטי או עדתי במוצאו, ומעל הכל – הציבור זוכר לו את האצילות הנדירה שבה ויתר בשעתו על תפקיד הרמטכ"ל לטובת בני גנץ שהיה ותיק ממנו, צעד שאין שני לו בתרבות "תפוס כפי יכולתך" של הצמרת הישראלית.
לנתונים הללו יש השפעה פסיכולוגית מכרעת על הבוחרים, ובמיוחד על אלו הנמצאים בימין הממלכתי והמתנדנד:

* *חסינות מפני מכונת הרעל:* מול דמות עם סיפור חיים ואצילות כזו, שאיבדה את היקר לה מכל בשירות המדינה, קמפיינים של דה-לגיטימציה והשחרה פוליטית פשוט קורסים מעצמם. זה מסביר מדוע איזנקוט הוא הפוליטיקאי היחיד מגוש האופוזיציה שמתקבל בכבוד, בהקשבה ובלחיצת יד חמה גם במעוזי ליכוד מובהקים.

* *הסרת מחסום ה"בגידה" אצל המתלבטים:* עבור מצביעי ימין שמאסו בממשלה הנוכחית אך חוששים לחצות את הקווים, איזנקוט מהווה גשר פסיכולוגי בטוח. ההצבעה עבורו אינה נתפסת כנטישת המחנה הרעיוני, אלא כבחירה במנהיגות אחראית, פטריוטית וממלכתית שאיש אינו יכול להטיל ספק במניעיה או באמינותה.

### השורה התחתונה: מי שלא זז, נשחק
בנט עלול למצוא את עצמו תוך שבועות ספורים בצניחה חופשית אל עבר אזור המנדטים החד-ספרתי – תהליך המוכר לו היטב ממערכות בחירות קודמות, בהן התחיל גבוה וסיים נמוך. אם הוא לא יתחייב באופן המפורש והחד-משמעי ביותר שלא יישב תחת נתניהו, הסחיפה לטובת איזנקוט תימשך ביתר שאת.
ההמלצה הפוליטית לבנט ברורה: ככל שיקדים להכיר במציאות, להתאחד תחת מועמדותו של איזנקוט כעובדה מוגמרת ולהביא את כוחו האלקטורלי המשלים, כך ישמור על משקל פוליטי סגולי גבוה יותר בממשלה הבאה. ככל שימתין וינסה למשוך זמן, הוא פשוט ימשיך להישחק עד דק.

מה באמת אומרים הסקרים ומהי המגמה?
מניתוח אובייקטיבי של סקרי המנדטים ומדדי העומק של השבועות האחרונים (יוני 2026), עולות העובדות הבאות:
1. שוויון ומגמות תנועה בגוש
בסקרים האחרונים (דוגמת סקר "טאטיקה ומדיה" וממוצעי "סקר הסקרים" ב-N12) רשימת "ביחד" המשותפת לבנט ולפיד חוותה ירידה עקבית אל עזור ה-20–21 מנדטים – שפל מאז ההכרזה על האיחוד ביניהם באפריל. במקביל, מפלגתו של גדי איזנקוט רשמה עלייה דומה והגיעה לשוויון מוחלט מולם. משמעות הדבר היא שאיזנקוט מחזיק לבדו בכוח פוליטי השווה לשתי המפלגות האחרות יחד.
2. מדדי התאמה לראשות הממשלה והעדפת הובלה
בקרב מצביעי גוש השינוי קיימת הכרעה ברורה: למעלה מ-50% מהם מעדיפים שגדי איזנקוט יעמוד בראשות הגוש במקרה של איחוד רחב, לעומת כ-34% בלבד התומכים בנפתלי בנט. בשאלת ההתאמה הכללית לראשות הממשלה, איזנקוט מוביל על בנט בפער קבוע של 10%–12%.
 3. אמינות ופרופיל סיכון פוליטי
נתוני העומק של סקרי "אולפן שישי" מראים כי 34% ממצביעי האופוזיציה סבורים כי קיימת הסתברות גבוהה שבנט יסכים לשבת בממשלה עם בנימין נתניהו, לעומת 19% בלבד החושבים כך לגבי איזנקוט. נתון זה מוכיח כי היעדרותו הממושכת של בנט וההיסטוריה הפוליטית שלו מייצרות "פרמיית סיכון" אלקטורלית שדוחפת מצביעים יציבים לעבר איזנקוט. העובדות ההיסטוריות לגבי נכונותו של איזנקוט לוותר על מינויים מוקדמים (כמו בסבב המינויים מול גנץ ב-2010) מחזקות את תפיסת האמינות הציבורית שלו בהשוואה לשאר המועמדים.