כך מפיל טראמפ את העסקה הגרועה עם איראן על ואנס ומציב אותו כמגן אנושי מול הניצים הרפובליקנים ההמומים

דונלד טראמפ איננו אדם המאופיין בביישנות או בצניעות. בגיל 80, הוא נוהג להדביק את שמו ואת חתימתו על כל הישג או נכס תחת אחריותו. ואולם, בכל הנוגע להסכם החדש שנרקם מול איראן, נשיא ארצות הברית בחר להתרחק מאור הזרקורים. ביום שני חתם טראמפ דיגיטלית על מזכר ההבנות לקראת החתימה הרשמית בוורסאי, בשולי פסגת ה-G7. כשנשאל על ידי כתבים אם ישתתף באירוע הרשמי, השיב כי הדבר תלוי בלוח הזמנים שלו והוסיף כי סגנו, ג'יי די ואנס, ילך במקומו מאחר שהוא עצמו לא יהיה באזור בשל ארוחת ערב ממושכת. הבחירה לשגר את ואנס לחזית ההסברה מלמדת על רצונו של טראמפ להפוך את סגנו למגן אנושי מול הביקורת, במיוחד לאור העובדה שוואנס התנגד למלחמה באופן פומבי בעבר.

שעות ספורות לאחר שטראמפ החל להרחיק את עצמו מהאירוע, התייצב ואנס לראיון אצל ג'ייק טאפר ברשת CNN. ואנס טען כי בכירים איראנים ובמשמרות המהפכה הודו שהתנהלותם ב-47 השנים האחרונות מול ארה"ב הייתה טעות, והביעו נכונות לנסות משהו אחר. עם זאת, הראיונות הבאים חשפו חוסר עקביות וגרסאות משתנות מדי יום. בראיון לשון האניטי ברשת "פוקס ניוז", כשנשאל על מסמך 14 הנקודות של איראן הכולל מימון של 300 מיליארד דולר למיזמי בנייה, ביטל ואנס את הדברים וטען שמדובר ב"פייק ניוז". למחרת, ברשת CBS, כבר נשמע מסויג יותר והודה כי ייתכן שהסעיף קיים, אך הוא מותנה בשיתוף פעולה איראני.

במקביל, בממסד הביטחוני והמודיעיני נרשם תסכול עמוק. העיתונאי החוקר מייקל וייס תיאר חרדה עמוקה בקרב הניצים בצמרת ה-CIA תחת ג'ון רדקליף, אשר ממהרים להדליף פרטים בניסיון לבלום את המהלך. גורמים רפובליקאים העוסקים בסוגיה האיראנית מזה שלושה עשורים מביעים חשש כבד מכך שוואנס מוכר את העסקה, בעודו נתפס בעיניהם כנאיבי ובלתי מהימן. גם הסנאטור לינדזי גרהאם, שהיה מעודד בולט של היציאה למלחמה, מתח ביקורת מרומזת מבלי לתקוף ישירות את הנשיא. גרהאם ציין כי הוא חושש שאיראן מציגה דבר אחד וארה"ב דבר אחר, ודרש כי ואנס, אותו כינה "האדריכל של ההסכם", יציג בקונגרס את המסמך השלם. גרהאם וחבריו מאשימים את האגף הבדלני שמוביל ואנס בהכשלת המערכה, ושמחים לסייע לטראמפ לחבל בעתידו הפוליטי של סגנו.

ההיסטוריה הפוליטית של ואנס מול טראמפ רצופה פשרות אישיות עוד ממערכת הבחירות לסנאט באוהיו בשנת 2022, אז נאלץ לזנוח את עמדותיו הקודמות ולספוג השפלות פומביות מטראמפ כדי לזכות בתמיכתו. כעת, ואנס מנסה להדוף גם את הביקורת המגיעה מכיוון ישראל. בראיון לניו יורק טיימס התייחס לתגובות בארץ וכינה את החשש הישראלי "מוזר", תוך שהוא מציין כי ראש הממשלה בנימין נתניהו לא ביקר את ההסכם ישירות, בניגוד לשרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. בפנייה אליהם אמר ואנס כי ישראל אינה יכולה להרוג ולהרוג כדי לפתור כל בעיה ביטחונית, ותהה מהן האלטרנטיבות המעשיות שלהם.

האליטה הנאו-שמרנית במפלגה הרפובליקאית, שראתה ביציאה למלחמה הזדמנות היסטורית להפלת משטר האייתוללות, חשה כעת נבגדת לחלוטין ומאשימה את הממשל בבגידה בעקרונות. במאמר מערכת של ה"וול סטריט ג'ורנל" נכתב בגלוי כי העיתון תמך במדיניות הנשיא באיראן רק בשל השאיפה למנוע איראן גרעינית, הודאה שנתפסה כחריגה לנוכח הביקורת היומיומית שלהם עליו. מגיש "פוקס ניוז" מרק לוין הביע תחילה זעם, אך מיהר לחזור בו כדי לשמור על קשריו בבית הלבן. לעומתו, בן שפירו בחר להתנתק שוב מהקו של הנשיא, ואמר כי מוכרחים לסיים את המשחק וכי ההסכם רע אם רק הבדלנים שמחים בו. הביקורת החריפה ביותר נשמעה בכתב העת "קומנטרי". העורך הראשי, ג'ון פודהורץ, טען כי ארה"ב תישאר במצב נחות בהשוואה לתקופת אובמה וביידן, והאשים את טראמפ שהשתפן ואף רמז למעורבות אינטרסים קטאריים. העורך הבכיר אייב גרינוולד סיכם בציניות כי טראמפ היה יכול להגיע לאותה תוצאה בשיחת טלפון מבלי לצאת למלחמה.

ניתן להעריך כי הדינמיקה הנוכחית בוושינגטון חושפת שבר עמוק בהרבה מאשר ויכוח נקודתי על סעיפי הסכם כאלה ואחרים. אני סבור כי המהלך של טראמפ משקף את הניצחון הסופי של התפיסה הבדלנית ("אמריקה תחילה") על פני הממסד הנאו-שמרני הוותיק, שקיווה להשתמש בנשיא ככלי להגשמת חזונו הגיאופוליטי. הממסד הזה מגלה כעת, באיחור ניכר, שטראמפ אינו מחויב לאידאולוגיה קשיחה אלא לעסקאות קונקרטיות ולמקסום רווחים פוליטיים אישיים. השימוש בוואנס כמגן אנושי הוא תמרון פוליטי מתוחכם אך אכזרי, המאפשר לטראמפ ליהנות מהשקט של סיום הלחימה, בעוד סגנו סופג את האש ומאבד את אמינותו הציבורית והאידאולוגית. לדעתי, התוצאה ארוכת הטווח של ההסכם הנוכחי עלולה לערער את ההרתעה האמריקאית ולייצר חוסר יציבות מבני במערכת הבריתות הגלובלית, שכן שותפותיה של ארה"ב, ובהן ישראל, יתקשו מעתה להסתמך על עקביות אסטרטגית מצד הבית הלבן.