מילואימיק דתי זועם- כותב משרות בעזה על "חוק ההשתמטות" והאמת לגבי גיוס חרדים.

אז אנחנו גולשים כבר לעוד שקר, אפילו מטופש יותר, שעל פיו אין קשר בין סנקציות לגיוס חרדים. למה? כי אי אפשר לגייס בכח.

אנשים שרוצים לשבור את הרצון של חמאס ולגרום לו להכנע, חושבים שאי אפשר לבצע תיקונים קלילים בדעת הקהל החרדית בעזרת הנשק הכי יעיל שהומצא והוכח אי פעם - תמריצים.    סלילים נפתלים של שקרים שקרים שקרים מקיפים אותנו כדי לחמוק מהאמת הפשוטה שהמודל החרדי לא מפרנס את עצמו. כלומר הוא יצירה שלנו, הציבור העובד, שתיפול ביום בו נחליט להפיל אותה. והחרדים, שכבר מצאו את עצמם רוכשים סמארטפון, שולחים את הבת ללמוד תוכנה, גולשים בטוויטר, הולכים לעודד במשחק של ביתר - ילכו גם להתגייס. כי לא תהיה להם כל ברירה. זה כבר קורה עם הממ"ח. זה יכול לקרות בצבא. פשוט צריך לדחוף עוד קצת כמו שהוכיחה כל ההיסטוריה, של המדינה ובכלל. אבל לא.

ואם אכפת לכם מבטחון המדינה ואתם לא רוצים לגייס חרדים, כי זה יפרק לכם את הממשלה וכל האסונות שבעולם (על השבעה באוקטובר אין הרי מה לדבר, כיום מסתבר שזה נס שצריך בכלל לחגוג אותו) שווים את הממשלה הזאת, אז תעצרו את המלחמה. זה מסוכן מידי. מחר בבוקר תתחיל אינתיפאדה שלישית, היפוך קנים ביו"ש, דאעש יגיחו אל הגולן, חיזבאללה יחליט שנשבר לו להדרס ככלב מוכה כלבת - מה נעשה אז?

צריך טנקים ונמרים לא תקולים, לוחמים רעננים, מילואימניקים ללחימה של שבועות רצופים, צריך משק מתפקד שיממן את זה, אז מה אז? הרמטכ"ל ושר הביטחון אומרים שאנחנו במצב רגיש בכל הגזרות, לא שווה לשמור עבור זה חייל שניים?

את המלחמה הזאת אמרתם שצריך לעשות מהר, בסוף בחרתם בדרך הארוכה ביותר האפשרית. אוקיי. יש בזה היגיון פנימי. אבל אולי נפסיק לחגוג, במין פסטיבל שיכרות מטורף, את השקר הגס של הניצחון המתקרב, ונודה סוף סוף שאנחנו לא כפסע ולא כשניים, אלא באמצע תחרות מיצמוצים שתימשך עד קצה הויטקוף ומעבר לו? עד העיסקה החלקית הבאה, הלחץ הבין לאומי, הנשמת האויב, תימשך עוד ועוד חודשים ללא חלופה שלטונית בעזה, לא צהל, לא רש"פ ולא אף אחד?

יותר מכל האירוע הפגאני הזה של מצהלות החלפת אדלשטיין בפודל משתמטים חדש, הוא התפרקות מהצגה. הוא זריקה מהחלון של איזו מראית עין של שיקול דעת. עוד נותרו תומכי ממשלה שעל חורבות ההיגיון עומדים ומנסים לפלפל הצדקות, רובם ממחזרים דברי שטנה כאלה ואחרים על היועמש"ית ובג"צ.  בישרות של שקרן פתולוגי הם מאשימים את מערכת המשפט ואת השמאל בהכנסת הסיוע לאויב, באי כניסה לחלקים מהרצועה, בעסקאות החלקיות, ומקווים שזה יכסה את ערוות הממשלה המטורפת. אבל הם באמת מעטים.

אנחנו בצניחה חופשית של היחס בין הממשלה הזאת לקומון סנס, לאמת הפשוטה, גם לרגישות הבסיסית לבוחרים אבל עזבו את זה. צניחה של הדאגה לביטחון. המעטים שמנסים להסביר את הממשלה בהיגיון כבר לא מדברים על ניצחון. כי ההתפזרות אול אובר דה פלייס של הנהגת ישראל איבדה אפילו את האמון שלהם. הם מדברים על אי הפסד. כל הכבוד לממשלה, אנחנו לא מפסידים. הישג מסוג חדש. מטרת מלחמה שלישית. לא להפסיד לאויב הכי קטן שלנו שלמרבה הצער אי אפשר לנצח עם מוסד והייטק. לא לנצח אויב שאשכרה צריך לבצע איתו תכנית, קרקעית, סדורה. מורכבת. לואו טק אחושילינג. משהו שצריך ממשלה מתפקדת בשבילו, לא טייס סולו שהוכתר כמשיח.

את נפילת האסימון הזה, שלא אכפת, פשוט לא אכפת, היינו צריכים לקלוט רק מהעובדה שלא בוצעה חקירה עד עכשיו לגדול באסונות ישראל. בא עוד קש כזה והועמס על גב הגמלים שאנחנו, השלכת יור חוץ וביטחון מכל המדרגות, כדי שנקבל עוד תזכורת קטנה. הנזק התקשורתי הזה לליכוד, כך אומרים, הוא חלק מהמירוץ המטורף של נתניהו לעסקה כוללת, כשהכל מוקרב כדי שיהיה לו עוד קצת זמן להשיג אותה בתוך כהונתו הנוכחית. אחרי שהתפספסה לו בחודש הקודם כשכולנו תודרכנו שזהו זה, עניין של ימים. בינתיים, אין שוער בשער, בדיוק כמו בשישה באוקטובר. כי לאיש היחיד שמנהל את המדינה יש עניינים גדולים מהחיים לעסוק בהם. אין תכנית גיבוי. אין עתודה. ממש כמו עם כוחות הביטחון עצמם.

אנחנו חייבים לחרוק שיניים ולהמשיך לשרת כי אנחנו עדיין צבא הגנה. אין הגנה בלעדינו. יש עדיין חמאס, קרוב מאוד למיטה בה אני כותב את השורות האלה. אבל אנחנו יודעים, היטב, שאנחנו סוחבים על גבינו הנהגה של מופקרים שיכורים שבזים לנו. שימכרו אותנו על משקל בשביל עוד איזה תקן שניים למקורבים. אנחנו יודעים את זה. כל מה שנותר לנו לעשות הוא להתחנן ולהפציר ולשכנע את חברינו שעוד מפוחדים כל כך עד שהם עדיין תומכים בחבורה הזאת, שלא להצביע לה יותר לעולם. זה מה שנעשה בכל הכח, איזו עוד ברירה יש לנו.